אז...כבר עשינו היכרות?
 

אני דיקלה, בעלת סטודיו חיית וינטאג' לעיצוב והלבשת הבית. הסטודיו מספק שירותי עיצוב והלבשה הכוללים חלוקה לחללים,  תאורה, טקסטיל, ריהוט, איתור וחידוש פריטי וינטאג' ועוד. 

בבלוג שלי אני כותבת על  עיצוב, מתעדת פרוייקטים שלי ובאופן כללי נהנית מהחיים. מוזמנים !

רוצה להרשם לניוזלטר שלי?

בואי, יהיה כיף!

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Pinterest Icon
  • Grey Instagram Icon

הבלוג

זה המקום בו אני חולקת אתכם פרוייקטים מצולמים של הסטודיו, פוסטים חדשים  וכל מה שקשור להום סטיילינג,  הום דקור ועיצוב. איזה כיף שבאתם.   

הוגה , מצלמים! - על סדנת צילומי לייף סטייל ועל חמימות ונעימות נורדית מושלמת



צילום:אפרת לוזנוב

אחרי הצלמת אפרת לוזנוב אני עוקבת עידנים במונחי הפייסבוק, כלומר מזה כמה שנים. אני תמיד מתענגת על הצילומים מלאי ההשראה שלה, בהם כל צריף נראה כארמון והטבע כאגדה פסטורלית ומסתורית כאחד. אפרת חיה עם משפחתה בבולגריה ואת רוב סדנאות הצילום עורכת שם, ומדי פעם קופצת לה לארץ הקודש ומקיימת פה סדנת בזק של כמה שעות . כבר מזה זמן אני חושקת בסדנת צילום שלה לעצמי, וכשראיתי שהיא מגיעה לארץ בפברואר, נרשמתי וחיכיתי בסבלנות. והיא השתלמה, אבל ממש.


צילום:אפרת לוזנוב

כששמעתי שנושא הסדנה הוא הוגה - אותה הגדרה נורדית שבמילה אחת מספרת על תחושה נעימה, נינוחה, ביתית ועוטפת המקושרת עם משקאות חמים, אפייה, נרות דולקים וחיים טובים - קפצתי משמחה. הרי אני, כל כולי, הוגה אחד גדול - החל מהכלים שאני משתמשת בהם, הטקסטילים, המוזיקה ששומעים בבית והקפה במכונה. אני, מצלמה, אפרת והוגה. נשמע מושלם.

הסדנא התקיימה בביתה של עירית בירן שהיא קרמיקאית בעלת המותג now pottery ובשלנית על. חיכתה לנו ארוחת בוקר מפנקת שעושה חשק לצלם ולאכול, ובעצם ב 6 השעות הבאות אכלנו , צילמנו, התמנגלנו ושוב אכלנו.


צילום: רינה אפלבוים

לאחר ארוחת הבוקר, פתחנו בהיכרות סביב השולחן ובקבלת ערכת מתנות קטנות וכיפיות. בערכה חיכו לנו ממתקים שווים של עדי אינדולט, סט חליטה קסום של הדר המקסימה מ - fest ונרות שעוות דבש שאפרת הביאה בשבילינו מבולגריה. הוגה, כבר אמרנו?


צילום:אפרת לוזנוב

בשעתיים הראשונות , אחרי ארוחת הבוקר וצילומיה, אפרת הסבירה אודות המצלמה. להיות בעל מצלמה איכותית זה טוב ויפה (לי עדיין אין - השאלתי מאח שלי וקיוויתי לטוב) אבל רוב הצלמים החובבים מסתפקים בצילום במצב האוטומטי של המצלמה, שזה לפעמים נהדר ואולי אפילו רוב הזמן, אבל כשרוצים להשיג הרגשה או אווירה מסויימת בצילום לא בטוח שהצלם והמצלמה ייראו עין בעין. עניינים של עומק שדה (הפוקוס חד וצלול והמרכז עמום) תחושה קלילה שהתמונה מופזת ומוארת מאוד (קשור לחשיפה)

הקפאת תנועה (לתפוס טיפת מים בתנועתה) דורשים בדרך כלל התערבות אקטיבית של הצלם.

אז בתוך שעתיים אפרת עברה על התורה כולה ואני למדתי מהי משמעות הצמצם (חדות תמונה, עומק שדה) , על מה משפיעה החשיפה (ככל שהיא ארוכה יותר יש יותר אור אבל גם יותר תנועה שיכולה להיות בעייתית), באיזה אסא משתמשים למה (צילומי פנים / חוץ) , איך שומרים פוקוס ועוד. בסוף השעתיים, בסרבול מסויים שנבע מחוסר מיומנות, ידעתי לכוון את המצלמה בצורה ידנית, שתעשה כרצוני. וואו.

יצאנו לצילומי חוץ בחצר הענקית והיפה, התחלקנו לזוגות ושיחקנו עם פוקוס, אור, עומק שדה ועוד שאר שעשועי צילום. בת הזוג שלי לצילומים היתה רינה המקסימה מ סטודיו מנדרינה, שעושה תכשיטי זכוכית יפיפיים, וכל פעם שאתם רואים שמלת ציפורים ססגונית ברקע בפוסט הזה - זו אני (:


צילום: רינה אפלבוים

בשלב זה התיישבנו לנו לאכול ארוחת צהריים שכללה אוכל טעים ולא פחות חשוב - יפה. יפה לצילום, יפה לעיניים ויפה אפילו לחוש הטעם. היה טעים וכיף וכולם אכלו, צילמו, וקשקשו והיה כל כך נעים וטעים, והוגאי (מה שהנורדים מכנים פיקה - הפסקת אוכל וכיף שעושים עם חברים ושנותנת לטעם לחיים, תוכלו לקרוא על זה כאן, במגזין המופלא של מיס מנדלה)

אחרי הארוחה, צילמנו צילומי חוץ ואווירה נוספים, ועירית המשיכה להוציא מן המטבח מטעמים (הפעם קינוחים) טעימים טעימים וכל כך פוטוגניים. מה אגיד? היה בכלל לא פשוט : )


צילום:אפרת לוזנוב

בשלב זה אפרת הוציאה רקעים לצילום וערימת אביזרים (מפות פשתן, כלי עץ וחרס, ועוד) ומהם כל אחת בנתה לה קומפוזיציה והתנסה בצילומים. אפרת עברה בינינו, ייעצה, הדגימה ונתנה פידבק. בשלב זה כבר התחלתי להיות מרוצה מהתמונות ומהשליטה שלי במצלמה ואפרת ציינה שכל הקומפוזיציות שלי מאוד יפניות. אהה, תמיד היה בי יסוד יפני והנה הוא יצא אל אוויר העולם.


צילום: דיקלה מנחם


צילום: דיקלה מנחם


צילום: דיקלה מנחם

התחלנו להתפזר, אפרת נתנת לי טיפים על צילום חלל כולל (בשונה מדיטיילים שהיו במרכז הסדנא). אין לי שום כוונה להחליף צלם או צלמת מקצועיים בצילום הפרוייקטים שלי, אבל נחמד לדעת שאוכל לעשות תמונות השלמה או לצלם פרוייקטים קטנים שאינם מצדיקים צלם.

זהו, זו היתה חווית ההוגה שלי, ומאז אני מצלמת במרץ רב, ומחכה לחווית ההוגה הבאה שלי.