אז...כבר עשינו היכרות?
 

אני דיקלה, בעלת סטודיו חיית וינטאג' לעיצוב והלבשת הבית. הסטודיו מספק שירותי עיצוב והלבשה הכוללים חלוקה לחללים,  תאורה, טקסטיל, ריהוט, איתור וחידוש פריטי וינטאג' ועוד. 

בבלוג שלי אני כותבת על  עיצוב, מתעדת פרוייקטים שלי ובאופן כללי נהנית מהחיים. מוזמנים !

רוצה להרשם לניוזלטר שלי?

בואי, יהיה כיף!

  • Grey Facebook Icon
  • Grey Pinterest Icon
  • Grey Instagram Icon

הבלוג

זה המקום בו אני חולקת אתכם פרוייקטים מצולמים של הסטודיו, פוסטים חדשים  וכל מה שקשור להום סטיילינג,  הום דקור ועיצוב. איזה כיף שבאתם.   

סתיו בפריז - שיטוטים, תערוכות, קולינריה ורשמים

תמונות: סאני קרימסקי, דיקלה מנחם טבת


אני כבר לא זוכרת איך התחיל להתגלגל הרעיון של חופשה בת שבוע עם חברתי סאני בפריז בזמן החגים. בד"כ אני נוסעת בקיץ, עת הילדים נופשים ועמן לקוחותיי, אבל מרגע שהרעיון הועלה - היה ברור שזה הולך לקרות. שבוע בפריז, בלי ילדים, בלי בעלי שיחיה, עם חברה, ועם פריז. בסתיו.


סתיו פריזאי דרך חלונות מוזיאון רודין

טיפ ללבוש בפאריז בתחילת הסתיו:

הרבה בגדים דקים ארוכים, שמאפשרים לבישה בשכבות, מטרייה, צעיף דק וצעיף עבה, נעליים סגורות ומעיל אחד מחמם, כובע חם למי שאוהב - יסדרו אתכם. המעלות נעות בין 12 ל 18, ומזג האוויר נע בין חמים ונעים (טישירט ארוכה בלבד) לגשום ואפור וקר (הדורש מעיל חם) .


היום הראשון (בגן עדן :)

שכרנו דירה באיזור האובר קאמפ, איזור טרנדי מאד, ברובע ה - 11. כיאה לדירה פריזאית היא היתה פצפונת, אבל לנו היא התאימה בול והיה בה כל מה שהיה דרוש לנו. מתחת לדירה היה עירוב של בתי קפה, מסעדות, ברים, וחנויות קטנות שמשרתות את התושבים - מנעולן, מכולת קטנה ועוד.

תחנת מטרה קרובה סידרה לנו הגעה פשוטה ומהירה כמעט לכל מקום שלא היה קרוב דיו ברגל.


לא זוכרת בדיוק היכן חזינו במגדניות הללו, אבל יש דברים שהם באמת גם ממתקים לעיניים

טיפ לנסיעה במטרו:

לשהות קצרה הכי מומלץ לקנות כרטיסיית carnet, שהיא בעצם עשיריית כרטיסים בודדים בעלות מופחתת של 1.4 יורו לאחד, אשר זמינים גם לשימוש באוטובוס. את הכרטיסים קונים בתחנות בהן יש איש בדלפק השירות בכניסה (ולא במכונות אשר נועדו להטענה של כרטיסים קבועים שתיירים אינם זקוקים להם בד"כ) . כרטיס קרנה אחד לכל אחת סידר אותנו לכל חמשת ימי הנסיעה, כלומר עשינו כל אחת כשתי נסיעות ביום (לא כוללה החלפות קווים בתוך התחנות, שאין להן עלות של כרטיס). נחמד גם ששניים יכולים להתחלק בקארנה אחד, כיוון שהוא עשוי כרטיסים בודדים ולא מגולם בכרטיס יחיד שצריך להעביר בין אחד לשני.


הרובע ה 11 בו גרנו קרוב למארה (הרובע השלישי) ואת היום הראשון פתחנו בשיטוט נרחב בו. שמש אירופאית כמעט חמימה חייכה אלינו, ואנחנו שוטטנו בין חנות לחנות, ונהננו מן החנויות והבולנז'ריס המקומיות. החנות FLEUX שתופסת כמעט את כל רחוב rue Sainte-Croixde la Bretonnerie , תפסה אותנו במיוחד - ראשית נכנסנו לחנות הסבונים והקוסמטיקה שלהם (משובחים, ובמחירים סבירים בהחלט) רק יצאנו ממנה וגילינו לידה את חנות עיצוב הבית של המותג - עם עיצוב מודרני שקורץ למסורת המקומית, חנות נושא לילדים, ולבסוף חנות פופ אפ. אכן, לא פשוט.

בבלוג השווה של parischezsharon של הקונדיטורית ומדריכת סיורי הקולינריה שרון היינריך מצאנו המלצה לחנות POPELINI , וכשנפלנו עליה לגמרי במקרה - לא יכולנו להתנגד וכיבדנו את עצמינו בפופליני פיסטוק ופופליני לימון . זה היה קטן, טעים , לא מאוד מתוק ומדוייק. מקום כיפי שניתן לפגוש כמוהו רק בפריז, אם כי לא בטוח שהייתי הולכת אליו באופן מיוחד.



היפסטרים פריזאיים מסתבר לובשים פפיון. כמה מגניב

טיפ לשיטוט במארה :

אם אתם יכולים להגיע למארה לא ביום א', אלא בכל יום אחר - מומלץ בחום. המקומות מלאים פחות ואתם תהנו הרבה יותר.


היום השני

ביום השני הלכנו לתערוכת ואן גוך(זו שכעת בדרכה לארץ ), במרכז לאמנויות (אשר תרגום שמו הוא סדנא של אורות) Atelier des Lumières אשר למרבה שמחתינו היה כמה דקות הליכה מן הדירה. לא ידענו בדיוק למה לצפות, רק שהוזמנו לשעה ויום ספציפיים. הגענו בדיוק בזמן, כדי לראות 3 סרטים קצרים, אשר הוקרנו על מסכים מ 5 כיוונים שונים (4 קירות + הקרנה על הריצפה) בחדר חשוך כמעט לגמרי.


הסרט הראשון עוסק בהדמיות של כוכבים, צילומים אסטרונומיים שונים, ספק אמיתיים ספק הדמיות, השני הוא הסרט של ואן גוך - אני לא מאוד אוהת את ואן גוך, אבל התמונות הענקיות, שחלק מהן עברו אנימציה (במובן שפרטים בתמונה זזים, הופכים תלת מיימדיים ועוד) שבה את לבי.


השלישי, שהיה הכי מוצלח בעיני, (סליחה ואן גוך) עירב סוגים שונים של אמנות יפנית והיה מרהיב, צבעוני ומפחיד כמו שרק אמנות יפנית יכולה להיות. תוך כדי הצפייה שוטטנו, החלפנו מיקומים, עלינו וירדנו במדרגות - מכל זוית חווית ההקרנה שונה.


התערוכות מתחלפות כל מספר חודשים , לפני ואן גוך כיכב קלימט, ותערוכת ואן גוך כאמור כעת בדרכה לארץ (ייתכן שחלק מהטיפים יהיורלוונטיים גם לתערכוה בארץ ) . הטיפים שנתתי רלוונטיים לכל תערוכה שתראו ב atelier-lumieres :


טיפים לתערוכה ב atelier-lumieres

טיפ 1: אם חשוב לכם לשבת, לכו מיד עם כניסתכם לגופים העגולים הפזורים באולם. כמו כן בקומה העליונה יש שורת מושבים (יחידה) , שמאפשרת צפייה מלמעלה על כל החלל (אולם קצת מנתקת מן החוייה כי בקומה השנייה אין הקרנה על הריצפה, למשל)

טיפ 2 : לא כולם יודעים שכמה דקות אחרי שהסרט של ואן גוך מסתיים, מתחיל סרט נוסף, היפני. חכו בסבלנות ותהנו משלושת הסרטים :)

טיפ 3: אנחנו נשארנו לראות את 3 הסרטים פעמיים, כל כך נהננו. כל מחזור סרטים אורכו שעה. לצוות העובד באולם לא היתה שום בעיה עם זה.

טיפ 4: מהחדר הגדול יוצא חדר קטן המכונה "הסטודיו" בו יש הרחבה של הסרט הראשון, של הכוכבים . חוויה היפנוטית מומלצת , ויש מושבים! ממש מול הכניסה לסטודיו יש תא צילום, בו ניתן הצטלם על רקע תתמונה של ואן גוך ולשלוח לעצמך במייל. לא חיוני אבל חמוד מאוד, וחוויתי לילדים.



היום השלישי - פעמיים כי טוב :

ביום השלישי הלכנו לסיור דרך free tour, קונספט אהוב ויעיל (אם אתם לא מכירים פשוט כתבו FREE TOUR PARIS בגוגל. התשלום המקובל הוא 10 - 15 יורו לאדם ) . רניה המתוקה, גרמניה צעירה שחיה בפריז מזה עשור היתה המדריכה שלנו, והסיור דובר האגלית ברובע הלטיני יצא לדרכו כשבו כ 12 איש , מתוכם כ 8 ישראלים.

רניה הוליכה אותנו ברחובות הרובע הלטיני, שהוא רובע הלימודים ההשכלה של פריז (לטיני - מן המילה לטינית, השפה המדוברת במוסדות ההשכלה בשנים בהן ניתן השם). עברנו בין כנסיות ישנות (בהם נלמדו השיעורים הראשונים בפריז, טרם הקמת האוניברסיטאות), דרך רחוב "Fouarre" אשר משמעות שמו רחוב ערימות החציר - שכן ברחוב זו לימדו מורים אשר לא רצו ללמד כפי שהכנסיה הכתיבה, ועל כן לא יכלו ללמד בכנסיות. בהיעדר כיתות הם מצאו פיתרון רב תושייה -המורים עמדו בקומה הראשונה של הבניין, ולימדו דרך החלונות הגדולים, כמו על במה מוגבהת ומופרדת, ואילו התלמידים הביאו עמם עימות חציר על מנת לשבת ולספוג ידע בנחת :)


עוד עברנו בסורבון (בו למדה רניה המדריכה שלנו תואר בתרבות צרפתית), שמענו על מהפכת הסטודנטים וראינו היכן נערכו העצרות; והמשכנו לכיוון אחת המרפסות המפורסמות בפאריז, בו מתרחש המחזה סיראנו דה ברז'רק (מסתבר שהצרפתים הם חובבי טרגדיות, רומיאו ויוליה לא לבד)


אין כמו שוק אוכל מקומי כדי להתחבר למקום


במהלך הסיור עברנו ברחוב סן ז'רמן המפורסם, ובו ממש סמוך לתחנת המטרו Jussieu ,מתקיים שלוש פעמים בשבוע שוק רחוב מקומי שנחשב לאחד השווקים העתיקים ביותר בעיר, שעיקרו אוכל אך לא רק (אנחנו קנינו בו גם ארנק ותיק מוצלחים מאוד וגם כמה צעיפים) .



כל היה כל כך טרי ומזמין שלרגע פנטזנו על בישול ארוחה בדירה, אחרי זה נזכרנו בגודל המטבח ו - ויתרנו :)

רניה המליצה על השוק ואף סיפרה שהפרומג'רי (חנות הגבינות) שנמצא במקום, Laurent Dubois שמו, זכה בתואר "בעל מלאכה מצטיין" בשנת 2000. רניה הסבירה שתואר זה נחשב לתואר בדרגה גבוהה במיוחד, כיוון שהוא פתוח לכל עיסוק והוא כולל את כלל צרפת, והוא תואר הצטיינות תמידי, כלומר לא ניתן למועד מסויים ולא מוגבל רק לתחום המזון (בדומה לפרס נובל אשר ניתן בכל שנה למצטיין בתחום אחר וניתן לכל החיים).


אנחנו הסתפקנו בגבינות מטווח המחירים הנמוך עד בינוני. הן היו נפלאות

המחירים נעים בין הסביר ממש (4 יורו לגבינה ) ליקר ממש (130 יורו לקילו) . רק בשביל לראות את המוכרת מורידה כיכר עצומה ואז חוצה אותה לארכה בסכין עצום אף יותר היה שווה (ודי בטוח שבצרפתית יש לעובדת בחנות הגבינות שם מיוחד, אבל לא ירדתי לרמת הניואנס הזה, עמכם הסליחה) .

כמובן שגם הצטייידנו בגבינות, אך חשוב לדעת שאין טעימה, הקנייה היא על עיוור ברוב הגבינות. ליד חלק קטן מן הגבינות מונחת צלחת טעימות.

צמוד לפרומג'רי האגדי ניצבת בולנז'רי ‪La Maison d’Isabelle זוכת פרס הקרואסון הטוב ביותר לשנת 2018, לציון הקרואסון הטוב בפריז. טעמנו מהקרואסון והוא אכן היה משובח מאוד, אוורירי כראוי ונימוח להפליא. טעמנו גם לחם שעליו גבינה מותכת (בטוח יש לזה שם צרפתי שאני לא יודעת) שהיה פשוט וטעים, ברמה שהייתי מוכנה לאכול אותו שוב, ושוב ושוב. מזל שקניתי רק אחד :)

נקודה חשובה: אין בבולנז'רי היכן לשבת, בכלל. לא בפנים, לא בחוץ ולא בכלל. אנחנו לא ממש הצלחנו לפתור את הסוגיה הזו, ולכן בעצם שתינו קפה בבית הקפה הסמוך (הסתערנו על המטרו עוד לפני הקפה כדי להגיע לשוק השכם בבוקר ) , ולאחריו סרנו לבולנז'רי וצרכנו את מוצריו, ובכן, בעמידה. אם תמצאו פתרון לסוגיה, אנא כתבו לי בנושא חשוב זה.


מישהו עבד קשה על כל העלעלים האלו. אנחנו , לעומת זאת, טרפנו אותם בשנייה

צמוד לחנות הגבינות למאפייה, שוכנת לה שרקוטרי משובחת, אשר הצרפתים ניגשים אליה על מנת להצטייד באשר חשקה נפשם מן המגוון הרחב, החל בנקניקים וכלה באוכל דלי מוכן (שנראה מצויין).

למרבה הנוחות, מצדה השני של השרקוטרי ניצבת לה חנות יינות.


אז אם בא לכם לארגן ערב גבינות, יין, נקנינים ובאגט - יש לכם רביעיית חנויות מצויינות וצמודות זו לזו, כשברחבה ממול יש פירות וירקות טריים ומעלפים ועוד שאר מגדניות כגון זיתים, פוא גרא משומר ועוד ועוד.


איך מגיעים? כוונו עצמיכם לכתובת של המאפייה, 47 boulevard Saint Germain‬, 75005

לא תוכלו לפספס את הפרומז'רי משמאל לה ואת השרקוטרי מיד בהמשך. השוק פרוש ממש למרגלות המאפייה.


טיפ : רוצים להביא מטעמים לארץ?

קנו את הפרודוקטים סמוך לטיסה ככל האפשר ובקשו בפרומג'רי ובשרקוטרי שיארזו אותם בוואקום. בפרומג'רי הציעו לנו מיוזמתם, בשרקוטרי אנחנו ביקשנו ואחרי רגע של אי בהירות ארזו בוואקום בצורה מושלמת. המוצרים שלכם יגיעו טריים, ללא ריח וללא סיכון שיזיקו למשהו שנמצא במזוודה, ותכלס מה יותר כיף מלאכול נקניק צרפתי בבית כשעדיין מתפנקים על זכרונות הנסיעה?


את הסיור, שאורכו שעה וחצי סיימנו בפנתיאון, שסיפור בנייתו מגלם רגעים חשובים בהיסטוריה הצרפתית - החל בכוחם של המלכים שבנו אותו, ועד לגיבורי המהפכה הצרפתית (שאיישו אותו בסופו של דבר, וגם חרוטים על מראשותיו המרשימים) .


אחרי הסיור, חצי קפואות מן הגשם הקל המעורב ברוח שירד עלינו כל הסיור, חיפשנו מחסה. מצאנו את Brasserie la Contrescarpe מוסד צרפתי, בו אכלנו מעדנים כך סתם באמצע היום (הצרפתים מאוד מסודרים בשעות האכילה שלהם, ומסעדות רבות לא פתוחות בשעות בין הארוחות). תקרות העץ הישנות, הספרים בכל מקום, והגשם הקל שרד כל הזמן עשו את הארוחה כיפית במיוחד. זהו מקום קצת תיירותי (כל מקום שמגיש ארוחה ב 17:00 בפריז, הוא מקום שמכוון לתיירים ואכן רוב האוכלים בשעה זו היו תיירים) אבל אנחנו כאמור נהננו ממש.


אך יצאנו מן המסעדה ונפלנו על עוד פטיסרי קסום בו גושי מרנג עצומים ומקושטים כמו קראו בשמינו. הענקנו להם בית חם והמשכנו הלאה.


בואו לאמא מרנגים בגודל תינוק אנושי

טיפ לאכילה בפטיסרי:

בא לכם להנות מן הפטיסריז הרבות של פריז?

וותרו על קינוח במסעדה, בדקו מה הפסטיסרי הקרובה על ידי שיטוט או גוגל, ופנקו את עצמיכם בשלל מתוקים משובחים . רוב הפטיסריז פתוחות עד השעה 19:00.

חשוב לדעת שברוב הפטיסריז לא תוכלו לשבת לאכול, אנחנו ביקשנו כל פעם שיארזו ואכלנו בדירתינו הקטנטונת, לצד תה או קפה.


היום הרביעי - שני מוזיאונים באותו כרטיס והרבה קסם צרפתי

את היום הבא הקדשנו למוזיאון ד'אורסיי ומוזיאון רודין. במוזיאון רודין, מוזיאון קטן עם גן גדול ויפה, האמנות לא היתה העיקר בעיני. פסלי ברזל הם לא כוס התה האמנותית שלי, ובאופן כללי אין במוזיאון הזה המון מוצגים.

מה שיש בו, ובשפע, זה אווירה. הבנין הישן, משנת 1730 (!), רצפות העץ , התקרות הגבוהות והמקושטות, החלונות היפייפייים, הגן הגדול והמטופח, ובית הקפה שמתחבא בצדו של הגן - היו מהנים מאד, כולם. יחד עם ההנאה של שותפתי לנסיעה מן הפסלים - זו היתה חוויה מרוממת.


לא היצירה הטיפוסית למוזיאון רודין , שהרבה ליצור בברזל, אך היצירה האהובה עלי
פיסה קטנטנה מן הגן, הנשקפת מבית הקפה

משם פסענו למוזיאון דה אורסיי , הממוקם סמוך לגדות הסן. שם ראינו את יצירות האמנות המקוריות עליהן התבססה תערוכת ואן גוך, ציורים רבים של רנואר, דגה, פיסארו, מונה ועוד. מה שנחמד בדה אורסיי זה שהוא לא מאד גדול (קרוב יותר בגודלו למוזיאון ל אביב מאשר ללובר) ויש בו יחסית הרבה יצירות מקור מפורסמות מאד וכל זאת ללא תורים, במוזיאון מטופח מאד עם חנות מוזיאון גדולה ויפה.
אני יודעת שאולי ציפיתם ליצירה של מונה וחבצלות המים שלו, אבל זו היצירה שהכי אהבתי, מקרצפי הריצפה בתרגום חופשי The Floor Scrapers , Gustave Caillebotte

טיפ לביקור במוזיאונים:

טיפ 1:

שימו לב, בימי שלישי הלובר סגור. כלומר כל תייר שרוצה לבקר במוזיאון בפריז ביום שלישי - ויש רבים כאלו - יגיע לאחד מן המוזיאונים האחרים. כשאנחנו הגענו, ביום שלישי - התור לאורסיי מילא את הרחבה כולה. הלכנו וחזרנו לאחר מספר שעות. כשעברנו במקום ביום רביעי הרחבה היתה ריקה מממתינים.

טיפ 2 :

אנחנו קנינו כרטיס משולב לרודין ואורסיי, אשר גם יחסית קרובים זה לזה. ד'אורסיי מכיל בעיקר אמנות מצויירת, ואילו רודין מכיל בעיקר פסלים. אורסיי גדול יותר ודורש קצת כיתות רגליים, רודין קטן ובעל חצר גדולה וכיפית ובית קפה . ביחד הם מושלמים.

טיפ 3 :

למגיעים שעה לפני הסגירה, הכניסה היא חינמית. יותר מתאים למי שסתם בא לו קצת לספוג אווירה מאשר ממש לראות תערוכות שלמות, אבל בהחלט אופציה חביבה, אפילו סתם כדי להעביר זמן אם נתקעם באיזור הזה בין תענוג לתענוג :)


למסעדת LES FOUS DE L'ILE הגענו לגמרי במקרה, תוך שיטוט באיזור הסן. הצצנו דרך החלונות הגדולים וראינו הרבה צרפתים אוכלים ונהנים, והחלטנו שזה המקום בשבילינו. שלט בחוץ סיפר לנו שזה מקום המוזכר במדריך משלן.

זו היתה חווית אכילה אחת מהטובות שהיו לי בטיול - מנות קטנות, מדוייקות וטעימות בטירוף. המלצרים לבביים, היין משובח ובתפריט של 40 יורו לצהריים כולל ראשונה, עיקרית וקינוח, יצאנו שבעות ומרוצות עד הגג. חוויה מומלצת מאד מאד.



כמובן שגם העיצוב היה נהדר - מעודן בלי להתייפייף

הערב האחרון, הבוקר האחרון, והסעודות שליוו אותם

לפאריז מסתבר יש קטע של חמאמים, ואת הערב האחרון שלנו בפאריז רצינו לסיים בחמאם, אשר למרבה הצער הסתבר כסגור כשהגענו אליו. הלכנו להתנחם במסעדה מרוקאית סמוכה L'Homme Bleu שמה (כתובת: 55 Rue Jean-Pierre Timbaud, 75011 ) .

המקום הקטן והחמים עלה על גדותיו מפטפוט צרפתי עליז, האוכל היה טרי וטעים מאד - טאג'ין מלא בכל טוב של עוף ובשר, בושם תפוזים ושקדים נימוחים.

מבושמות קלות מן התבלינים הרבים, החום במסעדה ואלכוהול , סגרנו את הערב בטיול בשכונה שהמתה צעירים ומבלים רבים, לכבוד יום חמישי בערב.


לכבוד הבוקר האחרון, הלכנו לשתות קפה נורמלי. קפה זה לא הצד החזק של הצרפתים, איך לומר זאת. בעלת הדירה המליצה לנו על ה"פרנץ' באסטרדס" סמוך לדירתינו. בתחילה הופתענו מהמקום המודרני (ציפינו למשהו "צרפתי מסורתי") אבל אז הבנו - צרפתי מסורתי משמעו מאפים מצויינים - וקפה גרוע. אכלנו פוקצ'ה אלוהית עם טפנד, גבינות וארוגולה,שתינו קפה מצויין ממש ונפרדנו מן הרחוב הצרפתי, מפריז, ומהפטיסריז, ומהצרפתים, שלכל אורך הביקור האירו פנים, עזרו ובאופן כללי היו ברובם מאד מאד נחמדים (ורוב הצעירים שבהם אפילו דוברי אגלית חיננית במבטא צרפתי נפלא )


החליפה, האופניים, התיק. כל כך פריזאי

ביי פריז, נעמת לי מאד.

מרגישה שיש לך עוד הרבה להעניק לי בקשר היפה הזה שפיתחנו בינינו : )