הכל התחיל מזה שהחלטתי לרכוש לי מיני אייפד. שקעתי בהזיות נעימות על כל התצלומים שאעשה איתו, על איך הוא תמיד יהיה איתי בתיק ועל כמה דברים קטנים הם כל כך lovable . משם גלשתי בטבעיות לשיטוטים בעקבות מיניאטורות ונתקלתי בבלוג של אורית גידלי. מצאתי את עצמי צוחקת מול המסך ומתעלפת ממה שאפשר לעשות עם קצת פימו וסבלנות:

אנחנו פשוט ניאלץ להאמין לה שאלו מיניאטורות – הביצת עין הזאת כל כך אמיתית… וזה הסרוויס שהסבתא הבובה בטח מרשה להוציא רק בהזדמנויות מיוחדות:

אבל הכי עפתי על המינאטורות שהיא עושה מ"דברים שמסתובבים בבית":

או למשל:

את כל התמונות שראיתם למעלה ועוד כמה ממש ממש שוות, כמו גם את המדריך המלא ליצירת מיניאטורות אפשר לראות כאן.

באותו ערב, כשסידרתי את מדף הספרים נזכרתי בספר הנ״ל:

זהו ספר שנוצר ב – 1981 ע״י שרה מידה, כותבת מאיירת ואוהבת גינון בנשמתה.

הספר הזה, שעוסק בחיי הגינה והבית, כל כולו שיר הלל לאיורים מיניאטוריים, מעוררי השתאות בדיוק שלהם ובצבעוניות העדינה שלהם:

בספר אפשר למצוא הוראות מה לזרוע ומתי, מתכונים, הרהורים על החיים, הרהורים על צמחים ובכלל. חתיכת קסם בכריכה. האיורים עצמם כל כך קטנים, עד שכל התמונות שאתם רואים פה בעצם מוגדלות:

וציור תרמילי האפונים המלאים במילים, איזו גאונות בזעיר אנפין:

כדי להשלים את הגל המינאטורי שעבר עלי, במוסף סוף השבוע של הארץ היתה כתבה בנושא של בתים מיניאטוריים. אלו בתים לבני אדם ( ולא לבובות קטנטנות) שנראים ומרגישים כמו בית רגיל ( בנייה בבלוקים, עיצוב מושקע , בידוד וכו׳) אבל – הם בד״כ על גלגלים והם קטנים, אפילו קטנטנים ( 12 מ״ר למשל):

ההבדל מקראוון הוא כאמור בחומרים שמשתמשים בהם ( לקראוון בד״כ כמעט אין בידוד והוא עשוי מכל מיני סוגים של פלסטיקים) ובזמן שאנשים אמורים לבלות בהם – בניגוד לקראוון שנבנה לשהייה בחופשה, כאן מדובר בבית לתקופה ארוכה, והוא מספק את כל הדרוש, אפילו אפשר לתכנן אותו עם שירותי קומפוסט, גג סולארי וכו׳. הגלגלים נותנים את החופש לנוע עם הבית שלך או לפחות את החופש המחשבתי (:

הרעיון, שהחל כיוזמה של צעיר נואש שלא עמד במחירי הדיור בקנדה, התגלגל ותפס לו קהל מעריצים ומיישמים הולך וגדל ומאחוריו יש אג'נדה אקולוגית ואידאולוגיה של "עשה זאת בעצמך", וכמובן קהילת בלוגים תוססת, בראשה הבלוג של מייסד הבתים המיניאטוריים ראיין מיטשל, שמסביר הרבה על ה – How to ועל האג'נדה והבלוג tinyhouseblog, שבו אפשר לראות הרבה בתים כאלו בתהליך עשייה:

הם כאלו ממתקים לעיניים, הבתים הללו ( הרי מי לא רצתה לחיות בבית בובות כשהייתה קטנה?) שיש בלוג תמונות שלהם שזכה לשם: קאבין פורן (מלשון פורנו) , וכמובן גם פינטרסט ( זהירות ! ממכר!!! לא להיכנס אם אתן מתכוונות לעבוד/ ללמוד/ לעשות כל דבר פרודוקטיבי ב 45 דקות הקרובות)

והנה אחרון, בסימן השלג שנפל פה לא מזמן:

ואם נחזור רגע לדבר האמיתי, הנה בתים מינאטוריים שהם חלק מעולם הגינון המיניאטורי, עולם שלם וקטן שפורח ומלבלב לו, ושכלל לא הייתי מודעת אליו עד שעשיתי את הפוסט הזה:

העיקרון פשוט מאוד – לוקחים עציץ, וממקמים בו, בנוסף לצמחים, פריטים מיניאטוריים לפי רצונכם, כאלו שהכנתם בעצמיכם או כאלו שקניתם (ולצורך זה מתאים כל דבר קטן, כולל חיות קטנות שנועדו לילדים, אביזרים של ברביות וכו') השמיים הם הגבול…

למשל חוף הים הקטנטן הזה:

וגן העדן הזעיר הזה לציפורי שיר:

מה שיפה באובייקטים הללו הוא השילוב בין המשהו האורגני, החי, האמיתי – או בקיצור הצמח, לבין החפץ שמדמה חפץ גדול מעולמינו. בשילוב הזה כל עציץ הוא ג'ונגל וכל שתיל – אילן. קסום.