הפוסט הזה החל את סיפורו על רקע החצי – חורף הישראלי שלנו. העלים, השלכת, האור שמתרכך, הכל קצת פחות לֳפּנים בסתיו האביבי הזה שלנו. וכשהדברים קצת פחות לפנים, קצת פחות יוקדים ומסנוורים, אפשר להסתכל עליהם ואליהם בשקט.

ושקט זה מה שהזכיר לי הבלוג ש"מה את עושה כל היום" חשפה אותי אליו בחוכמתה האינסופית (ואם עוד לא ביקרתם בבלוג הנפלא שלה, רוצו לשם, כלומר מייד אחרי שתסיימו את הפוסט הזה) :

זהו בלוג שקט, ללא מילים. התמונות על רקע הדף הלבן מקבלות את מלוא תשומת הלב:

שמו של הבלוג הוא still – במובן של שקט, דומם. לפעמים הוא מזכיר לי את העולם אחרי שלג:

היוצרת של still blog מנפיקה כל יום תמונה אחת של אלמנט מהטבע שנאסף מסביבתה הקרובה (היא לא טבעונית – בנוסף לצמחים נצפו נוצות, ביצים ועוד אלמנטים מהחי : ) וממקמת אותו מול המצלמה הדי פשוטה שלה לדבריה, והדף הלבן.

לפעמים היא משועשעת –

לפעמים היא מסדרת קומפוזיציות מרחיבות לב –

אבל אני הכי אוהבת את התמונות שבהן היא רק מתבוננת במה שמונח שם על הדף הלבן:

אז אם בא לכם לצלול לשקט הזה, בקרו בבלוג הזה.

אחד הדברים האהובים עלי בצילום זה תהליך האלכימיה שהוא עובר במפגש עם המח שלנו, משהו כמו בסרט "תקלה מופלאה" (זוכרים את קלאסיקת האייטיז הזאת???) כשהרובוט מקבל אישיות עקב מפגש עם ברק או משהו כזה – הצילום מקבל משמעות כשהוא פוגש את המיינד שלנו.

כשהתחלתי לרקום את הפוסט הזה, חיפשתי בנרות אמן שאת עבודתו ראיתי על שער המוסף של עיתון "הארץ" לפני אי-אילו שנים. הוא הרכיב מעלים ופרחים תצלומים מדויקים ומרגשים.

חיפשתי את הכתבה ואת האמן בכל הדרכים שעלו על דעתי ולא מצאתי. פניתי ל"מתכוניישין" עם תיאור הילד האובד. דניה, הצלמת של מתכוניישן, חזרה אליי ואמרה שאינה מכירה את האמן, אבל הפנתה אותי לאחד, קרל בלוספלד שמו.

תודה, תודה, תודה דניה! מסתבר שקרל הוא אחד מאבות הצילום שפעל בשנות ה- 30 . גם אצלו, בדומה ל still הצמחים מובאים לסטודיו ומוצגים על רקע חלק, והם המנה העיקרית והיחידה:

בניגוד לסטיל בלוג, בלוספלד נהג להשתמש בהגדלות כדי להראות לנו דברים שבדרך כלל לא רואים בעין בלתי מזוינת.

כמו למשל את ניצני הפורטיסיה הללו, כה מהודרים וחמורי סבר שהם מזכירים לי מטה של ארכיבישוף לפחות (מוגדלים פי 10) :

ואם חשבתם כמוני שהם חמורי סבר, מה תגידו על הצילום הבא :

(ואם תהיתם, אלו קצווי הענפים של צמח בשם ערמונית הסוסים בהגדלה של פי 12 )

ברוח התקופה שבה בלוספלד יצר, חלק מהצילומים שלו נראים על גבול הציור:

ואם אחרי כל צילומי הטבע הללו והשחור לבן בא לכם לקנח עם ממתק, אז קבלו את Red , אמנית שיוצרת מעלי פרחים תמונות נפלאות כגון:

נכון שפשוט מתחשק ללטף את נוצותיהם הוורדרדות???

נ.ב – אם הייתם חרוצים ולחצתם על הלינק של קרל, החבר החדש שלי, דעו לכם שבחרתי דווקא את הלינק הזה כי הוא היה היחיד בו מצאתי ציון של שם הצמח המצולם והטכניקה. אם כבר אז כבר.​