צילום: נעמי ים סוף

לעיתים נדמה שהעולם שלנו הולך אחורה וקדימה במקביל – מצד אחד יש יותר מודעות לאקולוגיה, לאוכל אורגני, לטבעונות ושני צמחוני זה בכלל להיט. בנוסף יש לנו היכולת ליצור קשר עם אנשים רבים במקביל ברשתות הדיגיטליות, ליצור שיתופי פעולה ולגעת בחיים של אנשים המרוחקים מאיתנו יבשות, אנשים פרטיים מצליחים להגשים חלומות קהילתיים או פרטיים בעזרת הד סטרט ודומיהם, ובקרוב כולנו נפסיק לנהוג ונתחיל לעשות מדיטציה בזמן נסיעה ברכב האוטונומי שלנו.

מאידך, מאות מיליוני אנשים מאבדים את ביתם בהיקפים שלא נראו כמותם מאז ימי מלחמת העולם השנייה, רודנויות משתוללות בכמה וכמה מקומות על הגלובוס, הקיטוב בין עניים לעשירים ממשיך ועולה, ואנשים לא מעטים עדיין מתים מרעב ומחלות.

שוק העיצוב הבינלאומי, גם הוא כמו סובל מפיצול אישיות שאפשר לסכם אותו בשני ניגודים – תוצרת סין, ועבודת יד.

כמובן ששתי המגמות ההפוכות האלו מייצגות בתוכן גרעין דומה, שהוא חלק גדול ממה שמניע את עולם העיצוב הבינלאומי והמקומי – הטרנד.

כלומר בסופו של דבר נראה את אותו מוצר עצמו לפעמים, ולעיתים נגזרות שלו, עשוי בעבודת יד ולמולו אחיו החורג, המשובט, תוצרת סין. הקונספט דומה, אך בשל ההבדל בביצוע - כל כך שונה.

ישראל כרגיל , קצת מפגרת מאחור.

לא , לא בתחומי סין. אחד הסיבות לצונאמי הסיני היא מהירותו, מחירו הזול ופיזורו השווה והקל על פני הגלובוס (בהצלחה עם איסוף האשפה עוד 70 שנה, אנושות).

דווקא בתחום עבודת הכפיים , אנחנו די קרובים לשלב הניצנים. אפשר להאשים את הביצות, את היתושים, קשה להיות חלוץ, ארץ קטנה ומוקפת אויבים, וכשגמרנו עם כל זה והרמנו את הראש תוצרת סין כבר השתלטה על העולם. אולי.

אפשר לדבר על משכית, על מקרמה שהיה נפוץ עד בחילה, על בתיה עוזיאל ו"הכינותי מראש" אבל אלו הם יוצאי הדופן של עולם העיצוב הישראלי המסורתי.

אבל אם נסתכל על היום, כן ממש היום, נראה ששוק יצרני הבוטיק של ייצור ידני אחד אחד הוא קטן, אבל הוא איכותי, וקורה בו משהו מעניין. העירוב בין עבודת כפיים מקומית לחשיפה שהרשתות הדיגיטליות נותנות, יוצרת תמהיל מעניין. השראה, סטיילינג, וטרנדים זורמים בכל הדרכים ומגיעים גם אלינו, למשולש הקטן במזרח התיכון, וכמה שזה יפה ועושה נעים בלב ובעין.

והנה הזדמנות להכיר שלושה כוכבים נוצצים בתחום הזה, ובדרך לדבר קצת על השימושים שלו (רבים מספור, אתם עושים צחוק?)

נתחיל במי שהעוקבים אחר התחום כבר יכולים להגדיר ככוהנת הגדולה, ואחת מוותיקות התחום הצעיר והצומח מחדש : נעמי ים סוף, בעל המותג Nomamacrame. נעמי היא אישה שכבר עשתה דבר או שניים בחייה, צלמת במקצועה , משתתפת קבועה בירידי החלומות של נתנאלה וחוץ מזה שהיא אישה נחמדה וכיפית, יש לה חברות טובות ו – טאדדאדדדאם! ידי זהב. את קריירת המקרמה היא החלה לפני מספר שנים, בעידוד חברות מבינות בעיצוב שלחשו לה (או צעקו) שזהו, היא חייבת להפוך את התחביב לעיסוק. היא החלה להעביר סדנאות, להשתתף בירידים, ליצור במרץ ולצלם את היצירות. המקרמה שהיא עושה מגוון בגדליו, את החוטים היא מייבאת מחו"ל, וגם צובעת בעצמה, אין אחד דומה למשנהו – והרי זה כל היופי.

מבחינתי הדבר העיקרי שהיצירות של נעמי מביאות הן אווירה של בוהו, מן משהו לא מחוייב, נינוח ועשיר שאותי מייד מכניס לנעימות שכזאת מהולה בהתפעלות.

צילום: נעמי ים סוף

הנה אחד הפריטים היפים שלה לבית בעיצוב שלי (את הבית כולו תוכלו לראות כאן ), את החוט הוורוד היא הוסיפה על המקום, לפי בקשתי כשבאתי לאסוף את המושלם הזה. נכון שזה כיף?

צילום: דיקלה מנחם

ואם בא לכם להתרשם ממגוון יצירותיה של נעמי, אתן מוזמנות לאטסי שלה : )

שני מוזס – שני היא שחקנית חדשה יותר בשוק הבוטיק הזה, ואני עוקבת אחרי ההתפתחות שלה בהנאה. שני פתחה את המותג שלה, NUSHA design אחרי למעלה מ-10 שנים של עבודה כשכירה כמהנדסת מחקר במעבדות מחקר בארץ (כן חברים, רק נשים רציניות מתארחות פה בפוסט!). אל המקרמה היא הגיע ממש במקרה ומעידה על עצמה שלמדה לבד, ונהנית במיוחד מהדוגמאות המורכבות יותר, כמו בתמונה הזו :

צילום: שני מוזס

לאחרונה שני החלה להעביר סדנאות והיא כרגע עובדת על חנות פעילה עם מוצרים מוכנים או קסטם מייד, לפי דרישה. היצירות של שני יכולות כמובן גם לשמש לנוי כמתלה קיר, אבל משהו בסימטריה שלהן ובכמות הקשרים עושות אותן מושלמות כמחיצות קיר, וילונות על חלון וכדומה. לכן כשרציתי להזמין ללקוחה וילון ארוך שיהווה מעין מחיצה מפרידה בין חלל הכניסה לבית אל הסלון (שהרגיש ללקוחה ולי קצת חשוף מדי) פניתי דווקא אליה. מבטיחה לעדכן כשיהיו תמונות :)

והנה קישוט קיר ארוך במיוחד של שני:

צילום: שני מוזס

בזמנו, כאשר עיצבתי ללקוחה אהובה את חדר השינה, הזמנו את הוילון מחו"ל דרך אטסי, אבל היום כבר הייתי קונה אותו בארץ ונמנעת מהמשלוח היקר ומלרכוש פריט שאין לי אפשרות לראות אותו בעיניים קודם לכן.

ואם בא לכם להתרשם מהיצירות של שני אתם מוזמנים לחנות שלה.

אחרונה חביבה היא דלית. אל דלית עינב- קדרון הגעתי דרך הבלוג הקסום שלה my piece of craft. מוקד העשייה של דלית הוא לימוד המלאכה עצמה, ולכן לא תמצאו חנות עם מוצרים שלה אלא בעיקר סדנאות שהיא מעבירה עם שותפתה פזית וגם הדרכות שמאוגדות להן בבלוג תחת הנושא DIY.

הסתקרנתי לראות את הסגנון של דלית ובשיטוט בתוך הבלוג שלה (שאחריו גם הגיעה שיחה איתה) מצאתי את התמונה המהממת הזאת, שמבטיחה סגנון פראי (wild macrame! I just love it ) ומעניין.

צילום: דלית עינב קדרון

וגם זו יצירה של דלית, שהזכירה לי ... שמלת ערב נהדרת!

צילום: דלית עינב קדרון

היה כיף ומעניין לראות איך כל אחת לוקחת את המקרמה לכיוון שלה. דלית כתבה עם פזית פוסט נהדר על יוצרות מקרמה מעניינות מן העולם שכדאי לעקוב אחריהן, כל כך אהבתי את הבחירות שלהן! כל יוצרת שונה, ייחודית, ומעניינת.

אז אתם ממש מוזמנים לפוסט של דלית ופזית , שללא ספק מעשיר את היריעה ... דלית גם מנהלת קבוצת פייס סופר אקטיבית ומפרגנת בשם "משוגעות על מקרמה ובוהו שיק" - שם אפשר לקבל השראה, להתייעץ, וגם להשוויץ! שווה מאוד הצצה אם בא לכן לעשות א אחד מאלו או את כולם <3

אז זהו, היה לי כיף לצלול ולמצוא פנינים בין החוטים.... מקווה שנהנתן איתי, מוזמנות לספר לי על חוויות המקרמה שלכן, על פריטים מיוחדים שנתקלתן בהן, שימושים בבית ובכלל לדבר איתי - אני כאן <3

ובפוסט הבא? על הפקת לייף סטייל של הוגה שהפקתי עם חברה טובה במיוחד לבלוג! stay tuned!