צילומים: טלי דוברת
אני זוכרת את זה בבירור - בדיוק חזרתי מלשים את הקטן בגן, עברתי בגינה הציבורית מלאת הירוק, הנייד צלצל ועניתי, התיישבתי לי על הספסל בגינה כדי להתרכז רגע בשיחה וטל הציג את עצמו, סיפר לי שהם רכשו דירה, ומעוניינים בהלבשה לדירה וגם שוקלים לשפץ את אמבטיית ההורים.
חיש קל קבענו פגישה ליום שבו יקבלו את המפתח (שמעתם? הוא קבע פגישה עוד לפני שקיבל את המפתח! ככה מתנהגים אנשים רציניים. אני אוהבת אתכם אנשים ספונטניים וזורמים שמתקשרים אליי שבועיים לפני מעבר דירה, אבל רבאק זה מקטין את האופציות שלכם), וכשהיום הזה הגיע נפגשנו בדירה הריקה, פגשנו קיר כניסה ארוך ארוך שהשתרע מדלת הכניסה ועד הויטרינה שבסוף הסלון, המון אור ואוויר, ומלא מלא פוטנציאל שרק חיכה להמצא, בדירה די סטנדרטית באופיה, אבל היי, כל ציור, גדול כקטן, מתחיל מדף חלק.
לחשוב מחוץ למקלחון
אמבטיית ההורים התגלתה כחדר שנשכח בשנות ה80 (לא בצחוק - כל שאר הבית עבר שיפוץ כללי, כולל אמבטיית הילדים זמן יחסית קצר לפני שטל ותרי רכשו את הדירה) אבל אמבטיית ההורים עמדה כמו ביום שבנו את הבית - אריחי בז', רצפה ישנה ומקלחון שראה ימים יפים יותר.
היה ברור שיש צורך בשינוי יסודי, גם בתכנון שלה, שהיה מוזר לכל הפחות - נכנסים ומיד נופלים על המקלחון, ומשתחלים בינו לבין השירותים כדי להגיע לכיור והמראה, אכן תכנון במיטבו (אם לא בא לכם אף פעם להשתמש באמבטיה) .
התחלנו מקביעת מיקומים חדשים ולאחר מכן בחירת חיפויים וכלים סניטריים (באלוני, שמציעים שילוב בין מבחר גדול למחירים נהדרים, אם יודעים מה לחפש). בשל קוטנה של האמבטיה הלכנו על חיפוי לבן פנינה אחיד בכל החלל, ליצור תחושה נקייה ומאווררת ולא עמוסה, וגם תקציבית זה ישב לנו יופי כי זה אחד החיפויים הפחות יקרים שקיימים.
מה שגרם לתכנון המוזר המקורי של חדר האמבטיה, היתה העובדה שיש חלון במקום הטבעי למקלחת. לאחר בדיקה והתייעצות עם איש האלומיניום שלי, הזזנו את המקלחון לפינה הרחוקה מדלת הכניסה, כלומר פתרנו את הבעיה על ידי כך ש"הכנסנו " את החלון לשטח המקלחון, ובא שלום על ישראל.
השירותים קיבלו מקום נח ונסתר מדלת הכניסה , כמו שצריך, והמראה ושידת הכיור הוצבו מול הדלת - מזמינים, נוחים ומשקפים את יופיו של החדר במראת העץ העגולה שלהם .
כל בית צריך כניסה
במקביל לשיפוץ המקלחת, התחלנו ביצירת הכניסה שבחלל הספציפי הזה לא מופרדת בשום צורה משאר החלל, כך שגם היינו צריכים להגדיר אותה. סמוך לדלת הצבנו אחסון קל (שידת איקאה) מתלים משולבי עץ וברזל, וכבר היה ברור שכאן זה הכניסה, ופה משאירים את היומיום הסואן בחוץ.
השידה אמנם פשוטה וגינרית, אבל מראת שמש במבוק הכניסה שמחה ללב, ו- ואזה נפלאה שחיכתה כל השנים האלו בארון, מצאה את מקומה עם זר כותנה שאת השלווה שהוא משרה קשה להסביר במילים. מגש במבוק הונח כדי לקלוט את המפתחות משקפי השמש וכל שאר הקשקושים שנמצאים בידיים כשנכנסים הביתה.
עכשיו יכולנו להתחיל בהלבשת הסלון. קודם כל, לפני הכל, היה צורך דחוף לחלק את קיר הכניסה האינסופי שהשתרע ישירות מדלת הכניסה ועד החלון הגדול של הסלון, באופן שהפך את הסלון למקום הרבה פחות נינוח וחמים ממה שרצוי.
את ההפרדה הזו יצרנו, איך לא, בעזרת כוננית וינטאג' מסוג room divider שלא רק עשתה את העבודה נהדר, אלא גם יצרה לנו מקום נפלא לאחסון והצגת הספרים, וגם היוותה מקום נהדר לפוטוס גדול ויפה שמשגשג עליה בשמחה.
צייר לי סלון
אחרי שתחמנו את הסלון בצד הקיר הארוך, צבענו את הקיר הנגדי
(הקצר יותר) בכתום תפוזי מעושן, וכך סיימנו להגדיר את הסלון, ויכולנו להתחיל למלא אותו :)
החלטנו יחד על ספת ר' כיפית ומשפחתית, ובחרנו לה בד ירוק - מרווה בהיר, צבע נפלא במרקם נעים (וקל לניקוי, ברור). הוספנו שטיח חבל של איקאה (יש המכנים אותו קש), כזה שייתן טאצ' חמים וישתלב עם הכתום והירוק.
על הקיר ממול תלינו שני גופי תאורה נהדרים, שעושים אור נעים בערב ומוסיפים לתאורה הכללית בחלל (נקודת תאורה אחת בכל הסלון תמיד תשאיר פינות חשוכות ומבעסות)
התלבטנו מה עוד למקם בקיר שמול הספה, לטל ותרי אין טלוויזיה ולכן לא היינו חייבים מזנון והם גם לא ממש רצו אחד, מה שכן רצינו זה ליצור מקום שבו משחקי הילדים יוצגו ויאוחסנו בצורה שמתאימה להיות בסלון. לכן החלטנו על שילוב בין ארונית סגורה, בה ניתן לאחסן דברים בצורה יעילה ובלי בלאגן בעיניים, לבין מדפים שיאחסנו את ספרי הילדים בדיוק בגובה שמתאים לשליפה של יד קטנה.
מעל לארונית, במקום בו העין רגילה לחפש מסך טלוויזיה, תלינו שעון עץ יפייפה של טווילינגן, ודגלון בד שהכניס צבע וחום, והקיר הזה היה גמור ומושלם, פרקטי, חמים ומעניין בה בעת.
בני הזוג לא רצו שולחן סלון שיפריע לתנועה בסלון, אז הסכמנו על שני שולחנות וינטאג' קטנים, שאפשר בעת הצורך להציב במרכז הסלון, ורוב הזמן הם עומדים מצדי הספה, ומשמשים כשולחנות צד.
את התמונה השלים גוף תאורה מרכזי יפייפה, של אמנית הנייר גליה שמחי, משהו בו השלים את טקסטורת החבל שבשטיח, האורגניות של החומרים התחברה כל כך יפה.
וכל מה שנותר היה להוסיף וילון (ברור, כמו בכל הבתים שאני עושה וילון זה מאסט לתחושת ביתית ונעימה) וכמובן עציצים : )
לסיום סיומת, נשאר לנו לבחור תמונות - חיפשנו משהו שנאהב, שוטטנו לנו באתרים, ולבסוף נתקלתי באמנית מישל מורין, שיוצרת ציורי נופים מביתה שבקליפורניה. יש תמיד משהו בציורים שלה שהוא מעבר לנוף, יש תמיד איזה רגש בציור, לפעמים הוא סוער, אפילו אפל קצת, לפעמים הוא שמחה ותמימות, משהו באינטנסיביות של הציורים שלה מעלה אותו מעל לדרגת "תראו איזה נוף יפה" (וכמה יפה תפשתי אותו) .
אז שתי יצירות של מישל הוזמנו ומוסגרו, על הקיר הכתום שלנו, והסלון שלנו היה שלם , יפה, מזמין ונח.
מה שנקרא בפולנית - אני את שלי עשיתי :)
חדר שינה כספא לנפש
אחרי שהיה לנו סלון כיפי, עברנו לחלל המפנק הבא של הבית - חדר השינה. אני חסידה גדולה של השקעה בחדרי שינה.
בעיני, חדר השינה הוא המקום הפרטי, המרגיע, השקט שמעסה לנו את הנשמה ושוטף מאיתנו את רחשי היום יום. מבחינתי מי שלא משקיע בחדר השינה, לא משקיע בעצמו.
אחרי שיצרנו את אמבטיית הההורים הנקייה והמוארת, התבקש חדר שינה חי ומאוורר, כזה שגורם לך לקחת נשימה עמוקה ולהנות מהטוב שיש לך בחיים. התחלנו מהבסיס - ארון ומיטה .
בחרנו בארון הזזה של האיקאה שהתאים בול לנישה ייעודית בקיר - לבן, שקט, בעל שפע אחסון וחלוקה פנימית חכמה. ארון אחד של 1.5 מ' לו - וארון אחד של 1.5 לה. שוויון ומקום מרווח לכל, זה מהמוטו שלנו!
את המיטה בחרנו ברהיטי דורון - מיטה צפה, מרחפת מעל בסיס נמוך, כזו שעל אף גודלה (רוחב 1.6 ) לא מאפילה על החדר.
אחרי שהנחנו את הבסיס, עברנו לכל המסביב - התחלתנו מהטפט המופלא הזה, חמישים גוונים של ירוק זה כאן. בד"כ טפטים בוטנים איכשהו מקושקשים לי מדי, או רפטטיביים מדי, או משהו אחר מדי. אבל הטפט הזה, של חברת TAPETORAMA, ברגע שהוצאנו אותו מהמעטפה (אני תמיד מזמינה דוגמית) ידענו שזה זה. עושר של עלים וירוק . כיוון שהחדר לא גדול, וטפט תמיד יוצר אשליה שהקיר קרוב ממה שהוא באמת, החלטנו לעשות ממנו רק מחצית הקיר, ותחמנו את ההפרדה בפרופיל עץ.
מנורות בעלות בסיס ובית מנורה מחופי עץ טבעי (מ - מיקאזה ) המשיכו את הוויב הטבעי.
ווילונות הסבתא (וינטאג' מהאוסף הפרטי שלי ) תרמו למראה סופר מאוורר ומואר ועדיין רך, ולראות אותם עפים ברוח הקלה שכמעט כל הזמן עוברת בחדר הזה, זה אחד הדברים הכיפיים :)
השידות שליד המיטה אתגרו קצת, שכן חדר השינה כאמור אינו גדול ולא רצינו ליצור עומס. החלטנו על שידות מגירה צפות, וינטאג' כמובן, שנקנו מ " וינטאצ" . עץ בגוון נפלא, פס פליז עדין, מגירה לאחסן את כל מה שלא רוצים שיהיה בחוץ, מקום לספר... וזהו, היינו מסודרים .
גוף התאורה הראשי, גם הוא וינטאג' יפייפה , עגול ומושלם (מדורי אספנות ) כמעט סגר לנו את העיצוב, ונותר להוסיף רק תמונות.
אצל אסנת מ"נוסטגליה" מצאנו את אשר אהבה נפשינו, איורים בוטניים במסגרות זהב מקוריות ובצבעים עזים.
שטיחונים וכיסוי מיטה מאיקאה, כמה צמחים להרחבת הנשמה והשבחת איכות האוויר, וזהו, החדר שלנו היה מוכן.
חדר הילדים - על ילדות ואגדות
בחדר הזה, כבר היינו על קצה התקציב, אבל בינינו, חדר ילדים לא צריך תקציב גדול. הוא צריך לתת מקום לילד להציג את עולמו הפנימי, את הדברים האהובים עליו, ולשמר משהו מהתמימות והדמיון שילדים מתברכים בהם.
רכשנו לנגה, הבוגרת שבין בנות הבית, מיטה (גם ברהיטי דורון) כולל מיטת חבר ואחסון תחתון, ולהילה התינוקת כבר היתה מיטת תינוק. כיוון שארון הקיר שהיה בדירה היה במצב טוב בני הזוג החליטו להשאירו כך שלא היינו צריכים לעשות עוד הוצאות גדולות.
החלטנו שכוורת של איקאה שהיתה ברשות הזוג תשמש כשידה ליד המיטה לנגה, וכרהיט בין המיטות כשיום אחד הילה תצטרף לחדר. אמנם אני לא אוהבת את הכוורת האלו, אבל השילוב בין שיקולי תקציב לנוחות ניצח, ובסופו של דבר הייתי מרוצה. מה שנחמד בכוורת הזו זה שהיא מכילה המון - ספרים, קופסאות ובובות נכנסו כולן בנוחות והיו זמינות לשליפה ויפות לתצוגה.
שטיח חבל של איקאה התמקם ליד הכוורת וחימם את האווירה.
מבחינת רהיטים החדר שלנו היה לבן (כוורת, ארון בגדים, מיטה ) ועכשיו הגיע הזמן להכניס אליו צבע וחיים.
בחנות הבדים מייד ביי הנד רכשנו בד מאוייר באיורי חיות נוסטלגיים ובצבעוניות שמחה וממנו תפרנו ווילון
בתקציב שנותר התמקדנו ברכישת דיטייליז חמודים וצבעוניים - מד גובה מאוייר לילדים, כרזת בד, כריות נוי, תאורת קיר ללילה .
גוף תאורה קרושה שנרכש גם הוא ממיקאזה זכה לקריאות התלהבות של הדיירת הראשית בחדר, ותרם למראה הרך.
לכבוד לידתה של הילה, שנולדה ממש תוך כדי הפרוייקט (בגלגול הבא אני כניראה אהיה דולה:) התקבלו שלל מתנות שוות, ואנחנו נתנו להן מקום, ובמיוחד לעגורי האוריגמי של מורן אל חלל, שהוסיפו רובד נוסף של צבע ועניין ונתלו סמוך לפינות החדר, במקום בו ירחפו להם בשלווה.
פריט נוסף שהתקבל הוא פיית יער, עבודת יד של הגננת בגן של נגה (תעשי לי פייה! התעלפתי <3 ). הקדשנו זמן לתכנון התלייה של הפייה - היה ברור שהיא חייבת להיתלות על הקיר ולהיות מוצגת, אחרת תונח באיזו מגירה ותישכח, אבל מצד שני לא היה לה מתלה. במהלך יום ההתקנות עם בעל המקצוע, תכננו תלייה נסתרת שהתחברה לבסיס העץ של הפיה וכמו גרמה לה לרחף על הקיר. כשראיתי את התוצאה כמעט יצאתי במחול, זה היה כל כך פשוט ומדוייק.
עכישו, החדר היה מלא בפריטים שנרכשו או נוצרו בשביל הילדות באהבה. חדר משמח.
במסדרון, ביציאה מן החדר תלינו תמונה שתרי שומרת מילדות - פוסטר המזמין להפקה של מפצח האגוזים בבית ספרה, שחיכתה שמישהו יימצא לה את המקום הנכון. לא היה מתאים ממנה להתלות בכניסה לחדר הילדים הזה, שאף שהוא פשוט בבסיסו, האגדה מנצנצת בו בכל פריט ופריט.
אז היה לנו סלון, חדר שינה , אמבטיית הורים וחדר ילדים, שהולבשו מא' ועד ת', משפחה מתוקה שנכנסה לבית חדש ברגל ימין, תינוקת מתוקה שנולדה בתהליך וצילומים שהספקתי לעשות עם צלמת הבית (הי טלי!) לפני שהקורונה נכנסה אל חיינו בסערה.
וכשכולנו הסתגרנו בבתים שלנו, לפחות ידעתי שלמשפחה הספציפית הזו יש בית מוש, שמותאם כמו כפפה ליד , ושמחתי <3
רוצים לשמוע סיפורים על בתים נוספים שעיצבתי והלבשתי? הרשמו לניוז לטר שלי, ממש כאן מתחת :)