כיסאות מוסיקליים - על הלבשת הבית בדיוק בזמן הנכון, ועל המיקומים והשימושים השונים של רהיטים נודדים

צילומים: הגר דופלט

את ענת אני מכירה נצח, כמעט 20 שנה. אל ביתה נכנסתי בהתרגשות לפני 15 שנה וסיפרתי לה שמצאתי את המקצוע שלי- שרק באותו רגע שמעתי את שמו והגדרתו - אני הולכת להיות מלבישת בתים!!! סערתי פנימה. את הולכת להיות מה? מלבישת בתים, כזאת שבוחרת את הוילונות, השטיחים, המנורות, הצבעים... והיא מיד הבינה, יודעת למה נתונים מעייני... וסיכמה: נשמע בול את!

ענת היתה שכנתי וחברתי באחד מהבתים שגרתי בהם, ושמרנו על קשר במהלך השנים. לפני כשנתיים משהו בתחום התעסוקתי החל לדגדג לה, והיא התפנתה קצת מהמשרה הלוחצת והילדים שבינתיים גדלו על מנת לחקור מה בא לה לעשות עכשיו, לאחר כמעט 20 שנה באותו מקום עבודה ותיק ואהוב. היא התפטרה, החלה ללמוד נגינה, וחשבה על מה תעשה עכשיו. וכאן נכנסתי אני. ברגע הזה בחיים, בו היה לענת זמן, אנרגיה ותקציב לשדרוג הבית, נקראתי לדגל - פרוייקט הלבשת בית!

פגישה ראשונה: סיור בבית ומציאת הפתעות נעימות

התחלנו כרגיל בסיור ובקביעת היעדים להלבשה. הסכמנו שאת חלל חדר השינה נאחד - חדר השינה הוא חדר גדול, במבנה מאורך, שבאחד מקירותיו יש מדרגה קטנה בקיר, מזכרת משיפוץ עבר. המדרגה נצבעה בעבר בצבע שונה מה שהדגיש את קיומה וגרם לחדר להראות מחולק לשני חלקים, וקצת מאורך מדי.

את הסלון היה צריך להגדיר ולדייק. כיוון שהסלון הוא גם המעבר לכיוון המדרגות העולות לקומה השנייה, וככזה עלול לסבול מאווירת "חדר מעבר" , ומכיוון שאחד משני קירותיו הוא חלון גדול, ענת התקשתה למקם בו מקום ישיבה נוסף מלבד הספה שניצבה על הקיר הארוך שלו.

בחדר הילד נצפו מיטה מעט אבודה בחלל, חוסר בארון בגדים ותחושה כללית שהחדר "לא עובד" , במיוחד משום שחלק מן החדר בעל תקרה משופעת, כך שהשטח גדול אך לא פשוט לשימוש וריהוט.

היו מספר פריטים יפים מאוד בבית, שנרכשו בשנים עברו, אבל רובם לא היו ממוקמים נכון או שהרהיטים שהיו סביבם לא החמיאו להם. בתום הפרוייקט כל פריט כזה עמד בגאון במקום האולטימטיבי שלו.

טפט בחדר השינה - ירוק בעיניים ושמחה בלב

התנפלנו על הפרוייקט בחדווה. ענת חלמה על טפט בחדר השינה (מי לא?) והתחלנו לראות חלופות, לחלקן הזמנו סמפלים, לחלקן כבר היו לי סמפלים בסטודיו. סט של סמפלים שהגיע היישר משוודיה הקרירה תפס את תשומת ליבנו - הדפס קשתות ברוח האר - דקו, מצוייר ידנית על טפט סופר איכותי הגיע בדואר, ועמו הגיע האביב ללבבנו - ירוק זה צבע קסום ונועז כל כך. כיוון שהמטרה היתה לשוות לחדר מראה פחות מאורך החלטנו על התקנת הטפט מאחורי המיטה, פרונטלית לדלת החדר, מה שיוצר אשליה בעין שהקיר קצת קרוב יותר ממה שהוא באמת.

?ירוק - היש צבע משמח וחי כמוהו

אל הירוק החי הזה החלטנו לצרף וורוד בלאש (בפוסט צמדי צבעים התייחסתי לחיבור הקוסמי הזה , של וורוד וירוק) , ונגיעות של חיטה, זהב, ואוכרה עדינה.

המיטה לא הוחלפה, אלא שודגה באמצעות כרית ראש שנתפרה על מנת להתאים לה בדיוק. כרית הראש הולבשה וקובעה באמצעות רצועות נסתרות על ראש המיטה המקורי.

עכשיו כבר היה לנו חיבור ירוק ו - ורדרד עז ומעניין. שידות הצד המקוריות נותרו גם הן בחדר בגילגולו החדש ומעליהן הותקנו מנורות מוזהבות, במראה מינימליסטי ומודרני, שנתנו קצת גלאם לכל העניין.

?נכון שהקשתות אר דקו של הטפט פשוט משגעות

את שידת האיפור השחורה, שנקנתה לא מכבר ברטרו ט.אל.וי המנוחה, החלטנו להשאיר במקומה, אך את המראה הגדולה מדי שהיתה תלויה מעליה החלטנו להחליף במראה קטנה יותר ועדינת מראה. המראה הגדולה והדרמטית מצאה מקום חדש , אל דאגה .

החדר הגדול איפשר להשאיר את פינת האיפור ואף לצרף לה מושב

מצידו השמאלי של החדר, לאורך הקיר, היתה תיבת מסע שנקנתה בעבר. היא היתה יפה, אך קצת גסה מדי לעיצוב העכשווי של חדר השינה. העברנו אותה לחדר הילד, ובמקומה הצבנו ארגז מצעים סיני שנקנה יחד עם תיבת המסע. ארגז המצעים או השידה הסינית כפי שכינינו אותה, הוצבה לפני הפרוייקט בחדר המבוא לחדרי הילדים בקומה העליונה, ולא ממש הסבה הנאה לאיש במיקומה זה. בצבעיה החמים, בציורי הפרחים העדינים שעליה, היא השתלבה עכשיו נהדר בווילונות בגון החיטה שהתקנו על החלונות שבקיר הארוך, הצדדי , של החדר .

...ולחשוב שכל השנים האלו היא חיכתה בסבלנות במעלה המדרגות שמישהו ייזכר בה

נשארו לנו כמה עניינים על מנת להשלים את עיצוב החדר: רכשנו מנורה נהדת בגון הבלאש, שאת יופיה אין אלא לראות בעין אנושית ;

!בלאש, הצבע הקסום הזה שבין וורוד, כתום ואפור. מושלם

רכשנו שטיח בעל פאטרן פרחוני - אוריינטאלי בצבע החיטה, שהלם מאוד את הווילונות ; לשידת האיפור הוותיקה הוספנו הדום א סימטרי, בגוון ירוק משלים לגוון שעל הקיר ;

כאן לא רואים את זה , אבל בעצם יש לו צורה מהממת של טיפה

טקסטיל קסטם מייד : ווילון מקרמה וכיסוי מיטה מודפס ידנית

קינחנו בשני היהלומים של החדר - שתי עבודות יד נפלאות - אחד, הוילון שעל החלון שמעל המיטה ; והשני - כיסוי המיטה, שבא להשלים את המראה כולו, ולתפור את כל חלקי החדר לשלם אחד, רב גוני ונהדר.

רצינו ווילון שקצת מכסה וקצת מסתיר, שלא יאפיל על הטפט ושלא יואפל על ידו, שלא יהיה התאום השלישי לשניים שבצד החדר, אך שיהיה קשור אליהם בדרך כלשהיא. וילון מקרמה היה הפתרון המושלם - קצת מכסה וקצת מסתיר, בגון החיטה של אחיו שבצדי החדר, וכמובן, מתקשר עם הטפט במעשה של קווים ואומנות. בינגו. הזמנו אותו דרך האטסי, (פרטים בסוף) וכשהוא נתלה קשת בענן קטנה זרחה מעל ראשינו.

!כמה חיכינו לו... המסע היה שווה

נוצר חדר מעניין, רב שכבתי, צבעוני, והכי חשוב - מזמין להיות בו, להנות מן העושר והשלווה.

השילוב בין הטקסטיל הייחודי לטפט הזכירו הדר של פעם, כזה שלא אופייני לארצינו הפשוטה והיעילה

כיסוי המיטה נוצר במיוחד לפרוייקט ובשיתוף עם שותפתי לסטודיו, אביטל מאיר. כיסוי לבן, מבד כותנה נעים וכביס, עליו מודפסים פרחי ג'ינקובילובה עדיני כותרת שאביטל מגלפת ומדפיסה לבדה על הבד. ההדפס מקובע לבד ואינו יורד, והדפוס הידני הוא בעל חן שאין דומה לו, יעיד כל מי ששזף מקרוב בדים מודפסים ביד. החלטנו על פיזור א סימטרי של הפרחים על הבד, כדי שלא להתחרות בפאטרנים של השטיח והטפט, ובחרנו בצבעי הבלאש, הירוק החי של הטפט והירוק החרדלי המשלים.

פרחי ג'ינקובילובה הם ההדפס המועדף עלי בכל הזמנים. האצילות שלהם מרהיבה.

על הקיר תלינו 2 תמונות, אחת נוצרה על ידי אמנית במיוחד לפרוייקט ואילו השנייה כבר היתה בחדר השינה, והתאימה לגוון הוורדרד- כתמתם החדש. הן קיבלו מסגרות דומות, עדינות, שאיחדו אותן ויצרו להן פינה.

כשענת כתבה לי שהיא "מאוהבת בחדר, בטפט, בחיים עצמם!" ידעתי שהשגנו את המטרה - חדר מלא השראה, יופי, שפשוט כיף ומאיר את הנפש להיות בו.

המראה המקורית שהיתה בחדר השינה, מראה יפה, מעניינת ודרמטית מאוד , הועברה לאיזור הכניסה לבית, וקיבלה מדף קטן מוזהב. ניכר היה שהיא מרוצה ממקומה החדש, משודרגת ממנו ומשדרגת אותו. כיסאות מוסיקליים, כבר אמרנו?

וכך אני צילמתי אותו, ביום אחר:

הסלון כאמור סבל מכמה בעיות, בין השאר חוסר במקום ישיבה מלבד הספה, תמונות לא מספיק מעניינות על הקיר, תחושה שהוא חדר שעוברים בו ולא חדר בעל נוכחות עצמאית חזקה. גוף התאורה היה חף מכל אמירה או נוכחות והשולחן היה כבד , עיצובית וגם פיזית. אז התחלנו בלהוציא את השולחן, רכשנו שולחן וינטאג' עדין גוף , שעבר חידוש בסטודיו שלי וצרפנו לו כורסא של הזורע, שעברה ריפוד וחידוש בסטודיו.

הסלון: אתגר המדרגות, והספרייה שחזרה מן הכפור (כלומר הממ"ד)

בסלון המקורי היה ספסל שמוקם במקום הכורסא. כיוון שהוא לא היה נח לישיבה (ספסל , נו) אף אחד לא ישב עליו ולא נותר מקום לכורסא. כעת הספסל עבר אל מתחת למדרגות, והכורסא קיבלה מקום טוב שגרם לסלון להראות כיחידה אחת. הבד העדין של רנבי שהותאם לכורסא, בצבע צהוב מתון, הוסיף חום והתחבר עם השטיח שהכיל גם גוונים עדינים כאלו. אז עכשיו היתה לנו ספה (שנשארה מהסלון המקורי) , כורסא ושולחן.

בחרנו בגוף תאורה בעל נוכחות, שימרכז את החדר וייתן לו נקודת עוגן. מול הסלון כאמור גרם מדרגות פתוח שעולה לקומת חדרי הילדים, וגובהו של הגוף וצורתו תקשרו עם הגרם שנפתח כלפי מעלה.

מאחורי קיר גבס קטן, במעבר אל הממ"ד התחבא אוצר - כוננית שנקנתה בזמנו באייטמס, דקת גזרה ויפת מראה. זו היתה כוננית קלאסית לסלון שלנו, וינטאג'ית במידה, לא גדולה ובעיקר משתלבת נהדר בקיר הפינתי שבין הספה לכורסא - כך שהשתמשנו בה כדי "לתפור" עוד יותר את חלקי הסלון זה אל זה, קיר הספה וקיר הכורסא.

בקומה העליונה, בחדרו של הילד, מצאנו אוצר נוסף - מנורת אוריגמי שיצר האמן אילן גריבי, אחיו של אבי המשפחה. זו מנורה יפייפיה של מלאכת מחשבת, שמקומה איננה בחדר ילד. העברנו אותה אחר כבוד אל הסלון, לחיק הכוננית:

וכאן אנחנו מגיעים אל החלון הגדול שמאחורי הכורסא. אני מאוד רציתי לוולן (מלשון ווילון) את החלון הזה, אני אוהבת חלונות מרוככים, במיוחד כשיש גם אלומיניום וגם סורגים. ענת אמרה שהיא אוהבת את החלון כפי שהוא, אוהבת את צבע האלומיניום, את הירוק, ולהצללה יש לה כבר תריס. התפשרנו על מדף עץ בעל מנגנון נסתר, שריכך את מראה החלון ונתן לו עניין וסוג של מסגרת עליונה.

אז אחרי שהיו לנו כורסא, שולחן, כוננית, גופי תאורה , ומסגרת לחלון, הגענו אל בחירת ותליית התמונות.

לפני הפרוייקט, בחדר השינה היתה תלויה תמונה גדולה, עם שילוב צבעים קצת בעייתי לחדר שינה - אפור אדום שחור ולבן. החלטנו להעביר אותה לסלון, וכדי שלא ייצא מונוליטי מדי, צרפנו לה עוד שתי תמונות. התמונה העליונה מימין, נוצרה בשיתוף עם חברתה של ענת שהיא אמנית.

ביקשנו ממנה ליצור תמונה שמהדהדת את האלמנט הגיאומטרי בתמונה הגדולה. הוספנו לתמונה הזו הדפס (מימין למטה) של ציור בצבעי מים, שמבחינת צבע וצורה התאים על מנת לסגור את הקיר ולהפוך אותו לשלם.

היצירה משמאל היא למעשה כרזה ישנה של פסטיבל קאן

הכריות האלו הצטרפה לחגיגה שעל הקיר בצורה מושלמת

זהו, הסלון היה גמור וכבר און ליין התחילו דיווחים על כמה נעים לשבת בו, בערב, כולם (מקום ישיבה נוסף הוא משהו שאין לזלזל בו בסלון) וכמה שהוא מרגיש , ממש אבל ממש, מרכז הבית כמו שתמיד ענת רצתה.

מה צריך חדר ילדים ? שטיח , טקסטיל ועוד קצת כיסאות מוזיקליים

עברנו לחדר הילד. התחלנו משטיח, שימרכז את החלל ויעשה חשק לשבת עליו ולשחק.

לאחר בחירת השטיח, בגוני ירוק תורכיזי, החלפנו את הוילון לוילון מודפס גם הוא ביד בידי אביטל. חיפשנו הדפס חצי גיאומטרי, עם רמז לעולם הצומח. בחרנו בכחול פטרול עם נטייה לתורכיז, ולא יכלנו להכיל את אושרינו לאחר שהוילון נתלה, הוא הוסיף לחדר כל כך הרבה נועם, עניין וצבע.

את ארגז המסע שהיה בחדר ההורים , הצבנו כשידה ליד המיטה וכאחסון למצעים, ומעליו ביקש הילד לתלות את יצירותיו - קיר תמונות ספונטני ומקסים.

כוננית אחסון הספרים שמעל המיטה נקנתה בזמנו במעשיה בשוק הפשפשים והיתה תלויה בחדר ההורים, ועתה קיבלה מיקום חדש ושימושי.

ו... זהו. תם ולא נשלם , כי בית הוא סיפור בהמשכים, אבל כתבנו ביחד פרק משמעותי בתולדות הבית הזה, שבטוח ימשיך ויתפתח. בדיוק כשהגעתי לצילומים, הודיעה לי ענת שהיא מצאה לעצמה משרה חדשה, וששנת המנוחה שלה הסתיימה.

הרהרתי לעצמי שהיא עשתה את הפרוייקט הזה - בדיוק בזמן, ברגע הזה בחיים.

קצת לפני אחרי

חדר ההורים:

הסלון לפני :

ספקים:

מנורת סלון, שולחן סלון - וינטג'ולי

כורסא - סטודיו חיית וינטאג'

טפטים - tapetorama

וילון מקרמה - etsy

מנורות קיר מוזהבות חדר שינה, מראת איפור חדר שינה - מיקאזה

שטיח חדר שינה - fibers

עציצים - סוקולינה

כריות נוי לסלון : SMEG (מרמלדה)

מצעים צחורים ומהממים לחדר ההורים: Ndoto

איור מוזמן בקיר הסלון: שרון טוקר