כששכנתי רונית פנתה אלי להלבשת דירה, לא ממש הכרנו. כלומר ידעתי איפה היא גרה ומה שמה, אבל לא הרבה מעבר. היא אמרה שהיא לא כל כך אוהבת וינטאג', אבל דווקא אוהבת את הבתים שאני מעצבת.
הרמתי את הכפפה, עם הדגדוג המענג שמגיע עם כל פרוייקט חדש, על אתגריו, הנאותיו והגילויים החדשים שהוא מביא איתו.
כשרונית נכנסה לדירה לפני מספר שנים, היא השקיעה בפרקט ובשדרוג המטבח, שהיו בהחלט דרושים, ואז אתם יודעים, החיים... בין עבודה לגידול ילדה לעלויות המעבר, היא לקחה ברייק די ארוך ומובן מהטיפול בבית.
ספה נוחה ויפה זה החיים (וגם תאורה)
הסתערנו על הסלון ראשית - קודם כל ספה, במקום הספה האפורה שסיימה את תפקידה ולא ניצלה את החלל בצורה מיטבית, רכשנו את הרכישה הראשונה בפרוייקט, שבדיעבד התוותה את פלטת צבעי היוניקורן שלו - ספת אקווה תכלת מופלאה (צבע שאני מרשה רק לאנשים עם ילדים מעל גיל 12 לבחור :) , עם שזלונג לפינוק ולשכיבה ממש ליד החלון הירוק הגדול
כיוון שהדירה שכורה ואין נקודת אור ראשית בסלון , הקפדנו להאיר את איזור הספה משני כיוונים:
מימין במנורה עומדת (אורבן אאוטפיטרס ) שזורקת אור לכמה כיוונים ועל הדרך נותנת זריקת צבע מרוממת לחלל:
ומשמאל , מעל השזלונג, התקנו מנורת קיר שרכשנו אצל תמר וינטג'ולי, עם טאץ' צבע קטנטנן אך בולט ותאורה רכה שנועדה גם להאיר את הפינה וגם לאפשר קריאה נינוחה ומוארת באיזור זה, האיזור הכי ירוק בסלון :) כריות נוי עם קקטוסים לוהטים סגרה את העיצוב של הפינה הססגונית הזאת :
מול השזלונג בדיוק, היתה לנו חתיכת קיר ריקה שקראה לנו לעצץ אותה ולחבר אותה עם החוץ הירוק כל כך. כרזה מתערוכה שהיתה ברשות רונית עוד טרם לפרוייקט, מוסגרה ונתלתה, בדיאלוג מופלא עם צבע הספה , הירוק של הצמחים והסלון רווי הצבע הזה, ומתלה עציץ מינימליסטי של לופ ליבינג סגר את הפינה:
החלטנו לשמור את שידת המגירות ששימשה כשידת הטלוויזיה של רונית עוד טרם לפרוייקט, בשל החן שלה והמקום המינימלי שהיא תופסת. העברנו אותה חידוש כי היתה כבר קצת רעועה והעץ ממש דרש חידוש:
שטיחים מצמר אמיתי, וילונות , ומתחיל להיות פה בית
וילונות בגוון לבן רך הוזמנו ונתלו בחלון הוויטרינה והחלון הקטן שמעל הספה , והתחלנו לחפש אחר שטיח, חיפוש שהיה קצר וממוקד - הבאתי את רונית לווילה מרוק, אחד המקומות היחידים בארץ בו מוכרים שטיחים ייחודיים בעבודת יד מצמר לא תעשייתי (השטיחים מיוצרים במרוקו)במחירים שהם סבירים ביחס לאיכות.
אחרי שבחנו כמה וכמה (וכמה) שטיחים לקחנו איתנו 3 למדידה בבית. כשהגענו הביתה ופרשנו אותם, הצבענו פה אחד לטובת השטיח שבתמונה - הוא היה המשך טבעי של סינרגיית הצבעים שיצרנו ואף גיוון אותה בעדינות:
אז אחרי שיש ספה, וילונות, שטיח, פינת עציצים הורסת, היה חסר לנו שולחן סלון. בוינטאג'מאניה הציעו שולחן טיק, בעל צורה מעין משולשת, התאהבנו בו ברגע וחטפנו אותו אלינו.
מעל הספה נתלתה איור קומיקס של אילנה זפרן שרונית חובבת החתולים הזמינה לעצמה (או בעצם לחתולים ? )
מכאן התקדמנו לקצה הפנימי של הסלון, בו ממקומת פינת העבודה של רונית, שמרבה לעבוד מהבית כעורכת קולנוע וטלוויזיה.
בפינת העבודה היה שולחן רחב, מסיבי, ונח מאד לעבודה , כזה שמכיל שני אנשים בקלות ואכן פעמים רבות רונית עושה שימוש בו בדיוק למטרת עבודה משותפת. לאחר חשיבה מרובה, ושקלול ענייני תקציב, נוחות ועיצוב , החלטנו לשמר את השולחן, אבל לשייף ולצבוע אותו - עץ האורן היחסית פשוט שלו לא החמיא לכל הצבעוניות החדשה שהוספנו בשמחה רבה לסלון. צבענו אותו בלבן עם גוון וורדרד עדין והוא קיבל מראה רך ומעניין יותר.
מעליו מיקמנו נברשת קריסטל "יהלומים" שהפיצה אור נפלא בכל האיזור, וכרזת קקטוס שרונית רכשה עוד טרם לפרוייקט ולא היה ברור לה היכן למקם אותה - מצאה את מקומה כאובייקט מצויין לבהות בו בזמן שרונית מחפשת השראה כשהיא יושבת ליד המחשב בפינת העבודה.
קלוז אפ של מנורת היהלומים שאני סוגדת לה מרוב יופי :
בין שולחן העבודה לבין שידת הטלווויזיה נותרה חתיכת קיר די גדולה - חשבנו אולי על ספרייה אבל לשים רהיט גבוה בין שני הרהיטים הנמוכים (שידת הטלוויזה מחד ושולחן העבודה מאידך) היה קצת צורם. ברגע שנתקלתי במדפים הצפים של טולמנס דוט, בעלי הצורה העגולה שמזכירה את שידת הטלוויזיה , עם הצבעוניות היפה הזו, היה ברור שזה בינגו.
את המדף בגוון הקורל, זה שמהדהד את המנורה העומדת, צבענו במצבעה . הוא הגיע בגוון לבן ולנו היה חשוב צבע, והרבה!
כשאספתי אותו מהמצבעה פצחתי בריקוד קל, ריח הצבע המשכר (אין מה לעשות , ריח של צבע עושה לי את זה) בשילוב עם שלמות הגוון והמראה הכללי של המדף שמחו אותנו עד אין קץ כשנתלו על הקיר בקומבינציה א סימטרית מרחפת.
רונית כל כך זרמה , הצבעים המשיכו להגיע, וכל רהיט ופריט נוסף שהגיעו רק העצימו את היופי של הדירה מבלי להכביד, לצרום או אפילו סתם לצעוק - תסתכלו עלי! מן סינרגיה שכזו בין פריטים צבעוניים, בולטים כל אחד בדרכו ובכל זאת יוצרים מן שלם שלם שכזה, יפה יותר מכל פרט יחיד.
איזור הכניסה והמטבח
במטבח לא היו שינויים ניכרים, הוספנו ווילון קרושה לחלון המטבח, גוף תאורה וינטאג' פליסה והמון המון צמחים - שעליהם ארחיב בהמשך.
בנישה של הכניסה, התקנו ספרייה מרחפת של איקאה בה שמנו חלק גדול מן הספרים , ובשתי המגירות היה מקום לכל מיני שטויות של כניסה - מפתחות ספייר, כסף קטן, מקום לדואר ועוד.
חדר השינה - חדר מהחלומות
ובשלב זה רבותיי, עברנו לחדר השינה של רונית - הממלכה הפרטית שלה. רונית עובדת קשה, כמו הרבה מאיתנו, ורציתי ליצור לה מקום שהוא נטו שקט ופינוק.
במרפסת הקטנה והחמודה היה עומס של שטויות שלא היה להן אחסון מאורגן והפריעו להנות מן המראה שלה והישיבה בה. לכן התחלנו את התהליך בחדר השינה בהזמנת ארון מאיקאה, שתפס פינה נסתרת בקצה המרפסת ואפשר אחסון מסודר של הרבה דברים שעד נקודה זו לא היה להם מקום מוגדר - שואב אבק נייד, סלסלות אחסון שלא היו כרגע השימוש אך רונית רצתה לשמור, פריטים שקשורים לשני החתולים השובבים שמסתובבים בבית ועוד כל מיני דברים שלא נכנסו עד כה לאף ארון בבית משום שלא היה להם מקום.
ברגע שסידרנו את האחסון במרפסת, יכולנו להתפנות לפן העיצובי, יצרנו שני סטים של ווילונות - ווילון פנימי בכניסה מן המרפסת אל החדר (של אורבן אאוטפיטרס) ווילון חיצוני שנתלה מעל חלונות המרפסת, והוא ווילון האפלה.
כיוון שהתריסים במרפסת היו די ישנים ולא נעו בקלות רבה, היה נח הרבה יותר להתנהל עם ווילונות ההאפלה לחלון החיצוני. הווילונות הפנימיים היו בעיקר ליופי ונינוחות, וגם כדי להדגיש את המעבר בין החדר למרפסת ולאפשר קצת משחק של פרטיות בחדר בלי לסגור את ווילונות ההאפלה החיצוניים.
ארון הודי שהיה בסלון ורונית לא רצתה אותו יותר שם אך גם התקשתה להיפרד ממנו מצא את מקומו במרפסת ותרם לה יופי ועניין .
הוספנו כסא נדנדה שיאפשר ישיבה נינוחה בשמש הצהריים של המרפסת ושטיח קטן שייתן לאיזור חמימות נעימה.
בפנים החדר, החלטנו לאחר התלבטות שלא לרכוש מיטה חדשה, אלא לצבוע את הקיימת, בוורוד פודרה עדין מאד. אצל רפד יצרנו ראש מיטה ירוק המקובע לקיר, ומנורות קיר זהובות שרונית הזמינה עוד טרם לפרוייקט מצאו את מקומן על הקיר.
הקיר מצד המיטה נצבע בצבע וורוד - מוקה עדין ביותר, ובחרנו שטיח לפנים החדר, בגווני הוורוד ירוק שאפיינו את החדר.
מצאנו מנורת תקרה יפייפיה של מותג UMAG, שמיובאים לארץ דרך בלה קולה , שהזכירה לי וורד עדין עדין:
קצת צמחים, ארון תרופות הודי ירוק שהיה בחדר השינה עוד קודם והחלטנו להשאיר, והחדר היה גמור - יפייפה, מפנק, נינוח, עשיר בצבעים רגועים .
בדיוק מה שרצינו - צבע, רוגע, פינוק, ולהתפרקד בשמש של המרפסת ביום חמים.
החדר של נועה
נשאר החדר של נועה, שממש בתחילת הפרוייקט הכריזה שחדר הילדה שלה כבר פחות מתאים לה... והיא רוצה חדר שמתאים לגילה. אז תוך כדי הפרוייקט, עשינו שם מיפוי קטן מה ניתן לשמור ומה לא, התקנו שם מדפים לתצוגה (אורבן) ונוסף שטיח (בדים TLV) . זה היה בדיוק הטאצ' הדרוש - חדר מאוורר, נעים ומתאים לגיל הדיירת.
ומילה על כל העציצים היפים שראיתם כאן בבית - כשהפרוייקט התקרב לסופו, כמו תמיד קראתי לרינת, הקוסמת הירוקה שלי, שבכל פרוייקט באה ומעצצת את הבית. במסגרת הפרוייקט הותאמו אדניות לחלון הסלון הגדול, ובכל חדר ופינה שהתאימו לכך הוספנו מהירוקים היפים האלו - תלויים, עומדים, נשפכים - איך שרק אפשר.
ואתם יודעים איך זה כשהבית נעים ויפה ומלא בירוק, זה עושה לך חשק להמשיך ולהשקיע, ולהעצים את הטוב והיפה שכבר נוצר, וממש בשלב זה, רונית נזכרה פתאום שהיא אוהבת לגדל עציצים והביאה גם שפע מופלא משלה. אחרי ביקור בסדנא של רינת היא פשוט המריאה וייחורים, דשנים וצמחים נוספים הופיעו בבית. שמחה ואור <3
הפרוייקט נגמר, אבל רונית נשארה לי בלב, וגם הבית היפיפה שלה.
מקווה שנהנתם לקרוא ולשמוע את החוויות שלי מהפרוייקט :) ואם בא לכם לשאול אותי משהו, לספר לי, להגיב על הפוסט הזה או כל דבר אחר - אשמח כל כך!
עשור חדש, שנה חדשה, מלא הזדמנויות להביא לעצמינו את כל הטוב שמגיע לנו < 3
אתם יודעים איפה למצוא אותי , נכון ?